1. תובענה למזונות או למדור;
2. תובענה לאבהות או לאמהות;
3. תובענה בענין החזרתו של קטין חטוף, לרבות תובענה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ”א-1991;
4. תובענה לפי חוקים אלה:
   • חוק גיל הנישואין, תש”י-1950;
   • חוק השמות, תשט”ו-1956;
   • חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962, ובכללה זכויות משמורת, חינוך, ביקור, הבטחת קשר בין קטין להורהו או יציאת קטין מן הארץ;
   • חוק קביעת גיל, תשכ”ד-1963;
   • חוק הירושה, תשכ”ה-1965, לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו;
   • חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), תשכ”ט-1969;
   • חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973;
   • חוק אימוץ ילדים, תשמ”א-1981;
   • חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ”א-1991;
   • חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור ההסכם ומעמד היילוד), תשנ”ו-1996;
   • הליך לפי סעיף 20 לחוק להגנה על עדים, התשס”ט-2008;
   • הליך לפי סעיף 36 לחוק תרומת ביציות, התש”ע-2010.

לשם מתן מענה בתחום כה קשה אשר החלטותיו מהוות משמעות עצומה עבור בעלי הדין, נעזר בית המשפט לענייני משפחה בכלים ועזרים אשר מקנה המחוקק בהתאם לחוק לרבות בעובדים סוציאליים, יחידית הסיוע, וכל גורם מקצועי אחר נחוץ לו כדי לקבל את ההחלטה הנבונה והנכונה עבור מי מהצדדים בפרט כאשר מדובר בקטינים אשר טובתם תמיד עומדת לנגד עיניו של בית המשפט בראש ובראשונה.